איכות הסביבה

סיפורו של חוקר – ההיכרות עם אגרן כפייתית

 

 

 

זהו סיפורו של חוקר התנהגותי החקר את נעמי (שם בדוי) בנוגע לאגרנות הכפייתית שלה:

 

איתרתי את ביתה של נעמי מייד. על אף הנוף הדומיננטי של האזורים הכפריים ממעלה הגבעה, הבית היה מוחשך וקודר. שיחים ועצים לא גזומים הסתירו חלק ניכר מהבית מהרחוב. הצבע של הבית התקלף, והיה צריך לתקן את הגדר. רכב שחנה במעבר היה עמוס בעיתונים ובבגדים. הבאתי איתי את העוזרת הסטודנטית שלי, וכשהלכו לעבר הבית, יכולנו לראות קופסאות, עיתונים, בגדים, ושלל פריטים לא מזוהים שהוצמדו לחלון. הקשנו על דלת הכניסה אך איש לא ענה. מצאנו דלת צדדית והקשנו עליה. נכחנו לדבר מעורר רגשות בתוך הבית. מאחורינו נפתחה דלת למוסך, ומשם יצאה נעמי, אישה כבדת משקל בעלת מראה מרושל. היא הציגה את עצמה עם צחוק מבויש, והזמינה אותנו להיכנס. היא אמרה לנו: "לא תוכלו להיכנס, תצטרכו להיכנס דרך המוסך".

נגלה לעינינו מרבדים של קופסות קרטון, תיקים, מוטות סקי, כלים, וכל מה שרק ניתן לתאר, והכול בחוסר סדר משוואה ובגובה רב, שכיסה את המוסך לאורכו ולרוחבו – דוגמא מובהקת לאגרנות כפייתית.  לאורך הקיר היה שביל צר לדלת היחידה לביתה, שלא הוסתר על ידי פסולת. החלק החיצוני המכוער של הבית הסווה את אישיותה של איירין. היא נראה כחברותית, חכמה ופתוחה, ומסוקרנת מאוד מהמחקר שלנו. בדומה למקרי אגרנות כפייתית אחרים שראיינו, היא הייתה מאוד מיוסרת מהמצב שלה ומדוכדכת מחוסר היכולת שלה מלהושיע את עצמה. למרות ששמחה לפגוש אותנו, היא הייתה מודאגת מאוד ממצבה, וחששה כי היא מבזבזת את זמנינו, מאחר שלבעיות שלה "אין השלכות לאף אדם מלבדה". גיליתי בנעמי אדם רהוט באופן מופלא ובעל תובנות. הסכמתי לעבוד איתה כשהיא מנסה לפנות את ביתה. בתמורה, היא הסכימה לספר את אשר על ליבה, מבלי לסנן כל תחושה שהיא, בין אם חיובית או שלילית.

המפגשים עם נעמי ארכו כשעתיים, ובכל פעם סקרתי עם המתלמדת מה שלמדנו בשבוע הקודם. בפגישה האחרונה עם נעמי ערכתי אני והמתלמדת תיאורה, כמסגרת למחקר עתידי ופריצת דרך משמעותי בהבנת התופעה.